ברוכים הבאים למסלול התיאטרון של חטיבת הביניים..
האודישנים לבוגרי כיתות ו’ יערכו ב 31.5.21 בין השעות 16:00-20:00
מספר דגשים לקראת האודישנים וחומר לימוד:
לאודישנים שני שלבים:
שלב ראשון, בחינה אישית:
עליכם להכין מונולוג וגם שיר.
את המונולוג והשיר צריך לדעת בעל פה ולשחק אותם אחרי חזרות בבית.
יש להגיע רק לאחר הכנה בבית.
ניתן לקחת מונולוג מתוך המבחר שאנו מציעים לכם בקובץ שלפניכם.
כמו כן, ניתן למצוא מונולוגים באתר “בית צבי” באינטרנט ובספריה הציבורית.
(הטקסט חייב להיות לקוח ממחזה. אין לקחת מונולוג מתוך סדרת טלויזיה,
סרט, ספר, או משהו שכתבתם בעצמכם)
שיר: כדאי לשיר שיר שמדבר אליכם ושאתם מכירים היטב.
עליכם להציג אותו (מי שחזק בשירה, ישים דגש על השירה, מי שפחות בטוח בשירה
ישים דגש על ההגשה).
שלב שני, בחינה קבוצתית: הבחינה מיועדת רק למי שעבר את השלב הראשון והיא תתקיים בקבוצה.
במעמד זה נבדוק יצירתיות ושיתוף פעולה.
ימים ושעות של אודישנים יפורסמו בעיתונות המקומית ובאתר בית הספר.
בהצלחה!
מורי מגמת התיאטרון.
מונולוגים בנים\בנות , לתלמידים העולים לכיתה ז’
עבור: בן , ו’
שם הדמות שם המחזה שם המחזאי
ארטי אבודים ביונקרס ניל סיימון
תקציר
המחזה “אבודים ביונקרס” מאת ניל סיימון מספר על שני נכדים שבאים לגור אצל סבתא
שלהם ביונקרס שבאמריקה. במונולוג רב ארטי עם סבתא שלו שהיא אישה קשה ומכריחה
אותו לאכול מרק.
מונולוג
“(מושך את הסדינים, מתגונן)
אני קופא, ואני לוהט מחום, את יכולה לגעת לי במצח.
(יוצא מהמיטה, עומד ורועד)
אמא שלי תמיד השאירה אותי במיטה כשהיה לי חום.
אני ניסיתי לאכול את המרק שהכנת לי אבל זה לא יורד לי.
למה את כל כך קשוחה אל? אני הנכד שלך.
את פשוט כועסת על אמא שלי, אז את מתנקמת בי.
בכלל לא איכפת לך מהמרק המגעיל שלך, או מזה שאני אבריא.
את רק רוצה שאני אסבול, כי מישהו גרם לך לסבול שהיית ילדה שם, בגרמניה, בשואה.
אפילו אבא אמר את זה.
טוב, אז זה לא אשמתי, ואני לא אוכל את המרק! ”
עבור: בן, ו’
שם הדמות שם המחזה שמות המחזאים
פיטר אנה פרנק פרנסס גורדויץ ואלברט הקט
תקציר
המחזה “אנה פרנק” מספר על שתי משפחות בתקופת השואה אשר חולקות
מקום מסתור אחד. במונולוג מבקר פיטר את אנה בחדרה במחבוא.
מונולוג:
“אני חושב שאת ממש בסדר- אני רוצה לומר- אם לא היית כאן בסביבה,
אני לא יודע מה הייתי עושה, מה שאני מתכוון זה ש…
אמרתי את זה. נכון שאמרתי? אני מתכוון לזה.
היית בסדר, עכשו. את פשוט יודעת איך לדבר אליהם, אל המבוגרים.
את יודעת בדיוק מה לומר.
אני, שום דבר- אף פעם לא יודע לחשוב- ביחוד כשאני כועס.
האדון דיסל הזה – כשהוא אמר את זה על החתול מושי- שמישהו אוכל אותו – כל מה
שיכלתי לחשוב זה שרציתי להכות אותו.
רציתי לתת לו כזאת …מכה.
ככה הייתי עושה כשהיה ויכוח בבית הספר – ככה הייתי מתנהג- אבל כאן –
ועוד זקן כמוהו זה לא היה כל כך בסדר, אם הייתי עושה את זה. נכון?”
עבור: בן, ו’
שם הדמות שם המחזה שם המחזאי
הילד בית המלאכה ג’אן קלוד גרמברג
תקציר
המחזה “בית המלאכה” מאת ג’אן קלוד גרמברג, מספר על נשים שעובדות במתפרה
לחליפות גברים בצרפת בתקופת השואה.
הילד שמגיע למתפרה, הוא בנה של אחת העובדות, סימון, שנמצאת עכשו בבית חולים.
מונולוג
“אמא שלי אמרה לי להגיד לך שהיא מצטערת אבל היא לא יכולה היום לבוא לעבודה…..
לא יכולתי לבוא קודם, אני הייתי בבית החולים, אח שלי לא בא להודיע כי גם הוא היה איתי
בבית החולים, אימא חלשה. היא חלשה,
היא קמה הבוקר בשביל ללכת לעבודה, אבל היא הייתה חלשה,
אז אח שלי הלך לקרוא לרופא והוא אמר שצריך לקחת אותה לבית חולים.
בבית חולים הם אמרו שהיא צריכה להישאר לבדיקות.
היא עייפה,
אחי ואני נסתדר, אני יודע לבשל ובארוחת צהריים אנחנו אוכלים במסעדה של בית הספר.
אם אתם רוצים לבוא לבקר אותה – אני כתבתי את השם של בית החולים והכל על הנייר הזה,
זה מחוץ לעיר.
אחר כך אח שלי ואני נעבוד והיא כבר לא תצטרך יותר ללכת לעבודה אף פעם.
טוב, אני צריך ללכת…שלום.”
עבור: בן, ו’
שם הדמות שם המחזה שם המחזאי
יוג’ין יומן חוף ברייטון ניל סימון
תקציר
המחזה “יומן חוף ברייטון” מאת ניל סיימון, מגולל את סיפורו של יוג’ין, נער בן 13
הגר ביונקרס אשר באמריקה, עם משפחתו.
הוא רוצה להיות סופר כשיגדל.
מונולוג
“המצב של הדודה שלי בלאנש, קשור בבעל שלה דייב.
הוא מת לפני שש שנים מ… (לוחש) סרטן – הם אף פעם לא אומרים את המילה בקול.
הם פוחדים שאלוהים יגיד: “שמעתי אותכם..אמרתם את השם המפורש, עכשו אתם הולכים
לחטוף את זה”.
יש מילים שהמבוגרים פשוט לא אומרים בקול.
למשל, סבא שלי מת מ.. (לוחש) דיזנטריה! בכל אופן, אחרי שדוד דייב מת, דודה בלאנש
נשארה בלי כלום. אפילו בלי ביטוח.
והיא לא יכלה לעבוד בגלל שיש לה (לוחש) אסטמה… אז אמא שלי החליטה שהיא והבנות
שלה יעברו לגור איתנו.
את החדר שלי ושל אחי חילקו לשנים, הוא ואני בחדר הזה, ולורה ואחותה נורה בחדר ההוא.
אבא שלי חשב שזה יהיה סידור זמני, אבל, הסידור הזמני הזה נמשך כבר שלוש וחצי שנים,
וכנראה בגלל זה הוא מפתח (לוחש) לחץ דם גבוה!”
(יוג’ין ממשיך לכתוב)
עבור: בת, ו’
שם הדמות שם המחזה שם המחזאי
מרי טילפורד שעת הילדים ליליאן הלמן
תקציר
המחזה “שעת הילדים” מאת ליליאן הלמן, מתאר את מעלליה של ילדה השולטת בחברותיה ומנסה להשיג מהן כל מה שהיא רוצה.
במונולוג זה, מרי מנסה לשלוט על חברתה רוזאלי ואלס.
מונולוג
“ווו, ווו, בה! (מבהילה אותה)
איזה פחדנית, יכול להיות שאני אשאר אצל סבתא שלי כל לילה, יכול להיות שאני לא חוזרת
לבית ספר. או שאת יודעת משהו אחר?
אני יודעת מה ששמעתי ואני יודעת שסבתא שלי התקשרה אל אימא שלך בניויורק ואמרה
לה שתבוא לקחת אותך כמה שיותר מהר. את נשארת פה להלילה, חבל שאוולין לא באה
במקומך.
הסודות שלי מטופשים? ואם אני אגיד לך, שאולי אני אמרתי שאת קשורה לזה?
נגיד שהייתי אומרת לך שאולי אני אמרתי שאת גילית אותו? את הסוד.
אולי את הולכת לסבתא שלי? להלשין? חכי רגע אני באה איתך!
ועל הדרך אני אספר לה על הצמיד של הלן ברטון. סתם. שאת גנבת אותו. ועוד איך גנבת!
את אל תקראי לי שקרנית, כי זה נקרא שאת מעליבה אותי. ואני לא אתן שיעליבו אותי!
אני בכל זאת אספר לסבתא שלי, ואז היא תקרא למשטרה והם יבואו לאסור אותך ואת תשבי
בכלא מבודד כל החיים עד שתהיי זקנה זקנה, ואז כשתהיי ממש זקנה וגם לא תוכלי לראות
אולי הם ישחררו אותך, אבל ישימו לך שלט גדול על הגב שכתוב עליו שאת גנבת. ואת
תעמדי ברחוב ותבקשי נדבות.
אף אחד לא יאמין לסיפור הזה שלך, ובטח שלא המשטרה.
תפסיקי לילל. אני שקרנית?
אז תגידי, אני מתנצלת, רגע, תגידי:מהיום, אני, רוזאלי ואלס, המשרתת של מרי טילפורד
ואעשה ואגיד כל מה שהיא אומרת לי.
את נשבעת? שלא תשכחי.”
עבור: בת, ו’
שם הדמות שם המחזה שמות המחזאים
אנה אנה פרנק פרנסס גורדויץ ואלברט הקט
תקציר
המחזה “אנה פרנק” מספר על שתי משפחות בתקופת השואה, אשר חולקות מקום מסתור אחד. במונולוג מדברת אנה עם אביה.
מונולוג
“אני משתדלת. באמת שכן. (היא נשכבת, רגועה יותר)
כל לילה לפני שאני הולכת לישון אני חוזרת וחושבת על כל מה שעשיתי לא בסדר, במשך
היום. כמו לשים את הסמרטוט הרטוב במיטה של מר דיסל , והעניין הזה עכשיו עם אימא,
שהתנפלתי עליה ודיברתי לא יפה.
אני אומרת לעצמי, זה היה לא בסדר. ואני מחליטה לעולם לא לעשות את זה שוב.
לעולם! בטח, אני יכולה לעשות משהו יותר גרוע – אבל לפחות לעולם לא את זה.
(התרופה מתחילה לפעול עליה, היא נעשית רגועה ומנומנמת).
יש לי גם צד יותר טוב, אבא- צד כזה נחמד, מתוק, אבל אני מפחדת להראות אותו.
אני מפחדת שאנשים יצחקו עלי אם אהיה רצינית.
אז אנה הרשעית מראה את הפנים שלה,
ואנה הטובה ממשיכה להיות סגורה בפנים ואני כל הזמן מנסה להחליף אותן
ושאנה הטובה תצא ואנה הרעה תישאר בפנים
ולהיות מה שאני רוצה להיות –ואולי הייתי יכולה להיות – אם רק – רק… (היא נרדמת).”
עבור: בת ו’
מהמחזה שורת המקהלה
| מאת: אדווארד קלאבן דמות: דיאנה מורלס |
| (דיאנה רצה למרכז הבמה)ממש מתתי להיות שחקנית רצינית, אז ברור שנורא התרגשתי מזה שאני הולכת לחטיבה לאומנויות ללמוד משחק. בכל אופן, ביום הראשון של שיעור משחק, מר קארפ…אוי…מר קארפ…כן…הוא העלה אותנו על הבמה בשורה כשהרגל של כל אחד מאיתנו כרוכה מאחור סביב הרגל של חברו. ואז הוא אמר:
“או קיי, אנחנו הולכים לעשות עכשיו אימפרוביזציות. אתם עכשיו על מזחלת קרח, בחוץ יורד שלג וקר נורא. אז קדימה! כך ניסינו לחוש בכל יום וחפרתי עמוק בתוך הנשמה וכולם מסביב עשו קולות כמו: “וואש….וואש… אני מרגיש את השלג… “לא מרגישה כלום! |
